<h1>שבלי הלקט דין בשולי גויים סימן ב'</h1>
<h2>דף לח.</h2>
אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב, כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי גוים, בפומבדיתא מתנו הכי, כל שאינו עולה על שלחן ללפת בו את הפת אין בו משום בשולי גוים. תניא, ישראל שהניח בשר על גבי גחלים, ובא גוי והפכו עד שיבא ישראל מבית הכנסת, אינו חושש, וכן נמי שופתת אשה קדרה על גבי כירה, ובאת גויה ומגיסה עד שתצא מן המרחץ ואינה חוששת. א"ר יוחנן, בין שהניח ישראל והיפך גוי, בין שהניח גוי והיפך ישראל מותר, ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרתו ביד גוי. אמר רבינא כל שהוא כמאכל בן דורסאי אין בו משום בשולי גוים. דג מליח וביצה צלויה, חזקיה ובר קפרא שרי, ור' יוחנן אוסר, הלכך לכתחילה אסור לצלות גוי לבר ישראל דג או ביצה, וכן נמי ישראל שהוא שכיר לגוי, אסור לו לאכול פולין מבושלין ושלקי של גוים משום בשולי גוים, והמושרין במים מותרין, מפני שהם זרעונים. ובספר הישר של רבנו תם מצאתי, נראה בעיני דהילכתא כהאי לישנא, כל שאינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בשולי גוים, דהא ר' יוחנן קאי כוותיה ביבמות פרק הבא על יבמתו, ופליגא אלישנא דנאכל כמו שהוא חי אין בו משום בשולי גוים, ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. וכאידך לישנא נמי הלכתא, משיטה דתלמודא וסוגין דעלמא, דאמרינן דבש למאי ניחוש ליה, אי משום גיעולי גוים, נותן טעם לפגם הוא, ואי משום בשולי גוים נאכל כמות שהוא חי. ולגאון אחר מצאתי, מה ששאלת, גוי הנכנס בחצר ישראל ויעא בידו, ומכניס אותה בסיר מלאה בשר להכעיס, כדי לאסור אותה על ישראל. כך ראינו, שאותו הבשר והסיר מותר לישראל, ואין בה משום בשולי גוים, ולא עוד, אלא שלא ילמדו הגוים לעשות כן לישראל אחר, אבל אם הכניס אותו הגוי חלב באותה קדרה וישראל רואהו, אסורה היא לו ולאחרים, ומשליך אותה לארץ ומשברה, ואסור לישראל להאכיל, לא לאותו הגוי ולא לגוים אחרים, כדי שלא ילמדו לעשות כן לישראל אחר. אבל אם אמר אותו הגוי לישראל, אל תאכל מן הקדרה שהשלכתי לתוכה חלב, אין מקבלין ממנו, אלא מותרת היא לישראל.
<h2>דף לח:</h2>
ביצה צלויה של ארמאי, בר קפרא מתיר, וחזקיה אוסר, עד כדין נצלית לדעת, נצלית [שלא לדעת, נשמעינה מן הדא, מעשה שנפלה דליקה באשת קנים ובאגם תמרים והיו שם חגבים ונצלו, אתא עובדא קומי רבי מנא ואסר. א"ר אבהו, משום תערובת חגבים טמאים. א"ר יוסי בי רבי בון והדא מן חמירתא דרב, רב נחת לתמן חמתון] מקלקלין וחמר עליהון.
